- כחלק ממנגנון הישרדותי של הגוף שלנו הוא יודע לאגור שומן ולשמור אותו למקרה הצורך (מצב שבו אין אוכל זמין לדוגמא) אותם מאגרי שומן הם בדרך כלל המקומות בגוף שאותם אנחנו לרוב רוצים להוריד.
- שומן הוא רכיב משמעותי בתזונה שלנו, ניתן למצוא את השומן גם בתזונה מן החי (לרוב בצורה של שומן רווי) וגם בתזונה מהצומח (לרוב בצורה של שומן בלתי רווי), על כל גרם של שומן שנאכל יכנסו לגוף כ 9 קלוריות.
לשומן יש תפקידים רבים בגוף שלנו מעבר לאגירה והוא רכיב חשוב מאוד שאסור לוותר עליו בתזונה שלנו :
- לשומן יש חלק מרכזי במעטפת ומבנה התאים של הגוף שלנו והגמישות שלהם, בנוסף שומנים אחראים על ויסות הרכיבים שנכנסים ויוצאים מן התאים.
- סוגים מיוחדים של שומן משומשים גם לייצור הורמונים, נלחמים בזיהומים ותורמים למערכת החיסון.
- בגלל הערך הקלורי הגבוה שלו, שומן הוא כלי אגירה יעיל מאוד לגוף. ההערכה היא שאדם בוגר ממוצע מאחסן בגוף כ 130000 קלוריות משומן. כמות כזו של קלוריות יכולה לספק מספיק אנרגיה לבערך 65 ימים עבור אדם בוגר
- אגירה עודפת של שומן יכולה להיות גם לא בריאה לגוף ועל כן ירידה ברמות השומן בגוף היא אחת המטרות המרכזיות של רוב המתאמנים ולא משנה באיזה סוג של אימון הם מתאמנים.
לתאי השומן יש 2 סוגי קולטנים: אלפא ובטא אשר לשניהם יש מידה מסוימת על השפעה על השימוש בשומן למטרות אנרגיה, תאי בטא מעודדים פירוק שומן ותאי אלפא מעודדים אגירת שומן. על מנת להוריד את רמות השומן בגוף, חומצות שומן צריכות להשתחרר מתא השומן לזרם הדם, אותן חומצות שומן צריכות להשתנע בזרם הדם לעבר רקמת המטרה שלהן שבה הן יתפרקו לצורך הפקת אנרגיה. אז כדי להבין בקיצור את התהליך ישנם 3 שלבים המתרחשים בשומן על מנת שהגוף ישתמש בו ליצירת אנרגיה: פירוק השומן בתא, שינוע לאיבר המטרה, חמצון לצורך הפקת אנרגיה ברקמת המטרה.
פירוק השומן-
רוב השומנים בגוף נקראים טריגליצרידים, אותם טריגליצרידים מורכבים מ 3 חומצות שומן ובסיס שנקרא גליצרול. השלב הראשון בהורדת השומן כאמור הוא פירוק שומן בתא והוצאת שומן מתוך תא שומן (ליפוליזה), אותו פירוק המתייחס לאותן חומצות שומן אשר מרכיבות את הטריגליצרידים. אם חומצות השומן לא יוכלו לצאת מתא השומן, מצב זה עלול להגביל מאוד את השימוש בשומן לצרכי אנרגיה וכך נאבד פחות שומן. השלב הראשון בתהליך הפירוק נשלט על ידי הורמון ליפאז אשר מפרק את טריגליצרידים לחומצות שומן מפורקות. הורמון זה מופעל בעיקר על ידי הורמונים קטכולאמינים (אדרנלין לדוגמא) אשר מופרשים בדרך כלל במצב של סטרס (לחץ) לתאי בטא בתא השומן, תהליך זה קורה בעקבות פעילות גופנית או גרעון קלורי.
מצד שני, הורמון האינסולין לדוגמא הוא הורמון אשר אחראי על בנייה ואגירה ומופרש לרוב לאחר אכילה של פחמימות, הורמון האינסולין נוגד את ההורמונים הקטכולאמינים, נקשר לקולטן אלפא ומונע את פירוק השומן בתא. לכן, גם לפעילות גופנית וגם לשליטה תזונתית יש חלק הכרחי בתהליך “שריפת השומן” בגוף.
שינוע בזרם הדם לכיוון איבר המטרה-
השלב השני כאמור הוא שינוע חומצות השומן שפורקו והוצאו מתא השומן אל עבר איבר המטרה שבו ישתמשו בהן להפקת האנרגיה. כאשר חומצות השומן משוחררות לזרם הדם, משהו צריך להוביל אותן אלי איבר המטרה שבוא הן ישמשו- שריר כלשהו או הכבד. שינוע חומצות השומן בדם תלוי בזרימה בכלי הדם, במידה והזרימה טובה אז חומצות השומן יקושרו לחלבון בשם אלבומין שייקח אותן לאיבר המטרה, כל זה כמובן במידה והכל בסדר ואין בעיה בזרימת הדם. במידה וכן יש בעיה בזרימת הדם והזרימה אינה אופטימלית, חומצות שומן יכולות לחזור לתוך תא השומן וכן נאבד את המטרה שלשמה הן התפרקו מלכתחילה. פיזור השומן בגוף גורם לכך שמאזורים מסוימים יהיה קל יותר לשחרר שומן מהתאים ולהשתמש בו לאנרגיה, כמו למשל השומן הויסראלי (שומן בטני פנימי) שהזרימה שלו בדם טובה יותר מאשר שומן שמגיע לדוגמא מהירכיים או מהישבן (במיוחד בקרב נשים).
חמצון שומן לצורך הפקת אנרגיה-
השלב השלישי והאחרון בתהליך הפקת אנרגיה משומן והורדת רמות השומן בגוף הוא שלב חמצון השומן.
על מנת לחמצן את השומן יש צורך ב:
- מיטוכונדריות בריאות -מיטוכונדריה היא אברון קטן שנמצא בתוך התא והיא מתפקדת כתחנת כוח בתוך התא. בתחנת כוח זו האנרגיה של הגוף מיוצרת על ידי שימוש בחמצן וברכיבים התזונתיים השונים.
- אספקה של חומצות שומן- חומצות שאלה אלה כאמור מסופקות על ידי פירוק טריגליצרידים ושינוע חומצות השומן בדם לאיבר המטרה, בנוסף על כך גם בשרירים עצמם ישנה כמות מסוימת של טריגליצרידים אשר משמשת להפקת אנרגיה.
- חמצן- מגיע לתא דרך זרם הדם.
במידה וחומצות השומן מגיעה אל המיטוכונדריה המתפקדת וישנו גם חמצן בסביבה, חומצת השומן תפורק לרכיב הנקרא קרבון דיאוקסיד (Carbon dioxide). תהליך זה אינו שונה בהרבה מהקמת מדורה- צריך את האח שבה תהיה המדורה, עץ לשרוף וחמצן.
האנזים (חלבון שמקדם תהליכים בגוף) אשר מביא את חומצות השומן אל המיטוכונדריה בתא נקרא CPT1, כאשר מה ששולט על שפעול חלבון זה וחמצון שומן הוא כמות הפחמימה אשר זמינה בגוף, עצימות האימון והצריכה התזונתית. כאשר צריכת הפחמימות מופחתת לדוגמא, מאגרי הגליקוגן בגוף מתרוקנים יחסית והגוף יעבור להשתמש יותר בשומן כמקור אנרגיה עיקרי על מנת לשמור על רמות גליקוגן מסוימות בגוף. צריכה גבוהה של שומן שומן יחד עם מאזן קלורי חיובי (מצב שבו אנו אוכלים יותר ממה שאנו שורפים) תגרום לגוף גם לחמצן יותר שומן ולהשתמש בו לאנרגיה מצד אחד, אך מצד שני גם תגדיל את הליפוגנזה (יצירת רקמת שומן) ואת אגירת השומן בגוף. לכן חשוב לזכור כי הימנעות מפחמימות וצריכה גבוהה יותר של שומן אכן תגרום לשימוש מוגבר בשומן לצורך הפקת אנרגיה, אך העדר גרעון קלורי יגרום לכך שגם אגירת השומן בגוף ועל כן לא תתקיים ירידה ברמות השומן אלא בדיוק להפך. זכרו, חמצון שומן לאנרגיה והורדת רמות השומן לא חופפים בהכרח!
אז למה בעצם אנחנו כל כך אובססיביים לשרוף יותר ויותר שומן?
על מנת להוריד שומן כאמור, עלינו להיות במצב אשר נקרא גרעון קלורי. במילים אחרות- עלינו לשרוף יותר קלוריות מאשר הקלוריות שאנו אוכלים במהלך היום, עקרון זה הכרחי הרבה יותר מאשר כל צורת אימון שהיא ואף מתוספים שונים שתפקידם כביכול לשרוף שומן. במידה ואנו שורפים יותר שומן במהלך פעילות גופנית או משתמשי בתוספים כלשהם לשריפת שומן, אבל עדיין אנו אוכלים יותר ממה שאנו שורפים, התוצאה הסופית תהיה שלא נרד לא במשקל ולא ברמות השומן. חשוב לזכור כי במידה וכן נקפיד על גרעון קלורי, המטרה צריכה להיות לא ירידה במשקל הכללי אלא ירידה בעיקר ברקמת השומן בגוף ובזה נשלוט בעיקר בהוספה של אימוני כוח ותזונה מתאימה.
לסיכום, אם צריך להוציא אתכם מפה עם משפט אחד שתוכלו לקחת איתכם וליישם אותו: על מנת לשרוף שומן הכרחי לשמור על גרעון קלורי, למען האמת גרעון קלורי חשוב יותר מחמצון שומן ושימושו לאנרגיה!
